שליטים גרועים במיוחד בעת החדשה
ההיסטוריה מלאה במנהיגים לא מוצלחים, כאלה שהביאו חורבן וצער על ארצותיהם וקיבלו החלטות גרועות לרוב. אין הבדל של ממש בין אלה שירשו את המלוכה או תפסו את השלטון בכוח לבין כאלה שנבחרו ע”י העם. בכל הנוגע למוסר לקוי, אי ראיית הנולד, העדר חזון או סתם רוע צרוף- דרך תפיסת השלטון אינה רלוונטית. הנה חמישה שליטים בני המאות ה-18-19 שהוכיחו כי אפשר לרדת הרבה מתחת לממוצע. בפעם הבאה נספר על שליטי המאה ה-20.
מאת: יעל אלטמן חדד
- 1
לואי ה- 15 (1710-1774), צרפת
המלך הצרפתי הגרוע ביותר לא היה האיש שבתקופתו הגיעה המלוכה בצרפת אל קיצה המדמם (לואי ה-16), אלא סבו. לואי ה-15, שמלך 59 שנים והותיר קופה מרוקנת ותדמית ציבורית של בית מלוכה מסואב ומושחת, הוביל את צרפת למלחמות בלתי פוסקות, שפערו חור ענק באוצר המדינה. בניסיון לעמוד בהתחייבויותיה, צרפת השיקה רפורמת מס שלראשונה הוטל על האצולה והכנסייה, מהלך שקומם את שתיהן כנגד המלך. המס שהשית לא חל כמובן על חצר המלכות, שגינוני הפאר שלה הרקיעו שחקים בתקופה זו. בנוסף, לואי ה-15 נהג לארח בארמונו פילגשים שהתחלפו תדיר (המפורסמת שבהן מאדאם דה פומפדור), והשערוריות המיניות שנקשרו בשמו עשו להן כנפיים. התנהלות זו עוררה את התנגדותו של הפרלמנט, שלראשונה החל לערער על סמכותו המוחלטת של המלך. לא ייפלא אפוא, כי 15 שנה אחרי מותו, ועם הידרדרות קשה במצבה הכלכלי של צרפת שנכדו לא הצליח לבלום, התרחשה המהפכה הצרפתית.
- 2
אנדרו ג'קסון (1767-1845), ארצות הברית
הנשיא השביעי של האומה החופשית הראשונה בעולם היה דמות שנויה במחלוקת עוד בתקופת כהונתו. כבעל מאות עבדים שגידלו עבורו כותנה על פני שדות עצומים בגודלם, הוא נחשב כאדון נאור שאפשר לעבדיו תנאי חיים סבירים, אולם התנגד נחרצות לקריאות לביטול העבדות. מאידך, כלפי תושביה המקוריים של היבשת, האינדיאנים, פעל באכזריות רצחנית. הבעיה הייתה התפשטותם של המתיישבים הלבנים מערבה ודרומה, לשטחים שהיו מיושבים על ידי שבטים אינדיאנים אלפי שנים. למרות הסכמים שג’קסון עצמו חתם עליהם עם ראשי השבטים, “חוק גירוש האינדיאנים” מ-1830 כפה מדיניות של פינויים ויישובם מחדש על אדמות מרוחקות ובלתי פוריות. עשרות אלפי אינדיאנים נאלצו לעשות את דרכם אל טריטוריות ממערב לנהר המיסיסיפי בדרך שכונתה “נתיב הדמעות”. אלפים נספו במסע מרעב וממחלות. האדמות שהתפנו נוצלו לחיפוש זהב עם תחילתו של עידן הבהלה לזהב.
- 3
פרנסיסקו סולאנו לופז (1827-1870), פרגוואי
גם במאה ה-19 העקובה מדם באמריקה הלטינית, שבה קשה לסמן מנהיג שידיו היו נקיות מדם, התבלט הדיקטטור הצבאי לופז במספר האנשים שהיה אחראי במישרין או בעקיפין למותם. תחילת שלטונו, שאותו “ירש” מאביו, ב-1862, המשכו בעינוי ורצח מתנגדיו וסופו בכך שהוביל את מדינתו למלחמה חסרת סיכוי מול שלוש שכנותיה החזקות: ארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי (“הברית המשולשת”). הסכסוך נסב על שפך נהר הריו דה לה פלטה, שהיה המוצא היחיד של פרגוואי לים, שלופז סבר ששייך לארצו. המלחמה, שבה פתח לופז ונמשכה חמש שנים, הייתה צעד מגלומני מאין כמוהו, אשר חיסל כ-60% מאוכלוסיית פרגוואי ו-90% מהגברים. במהלכה סבל העם הפרגוואי מטרור פנימי שכוון נגד “מתנגדים פוליטיים” של לופז, מהרס ישובים ושדות, מרעב וממחלות. לופז, שלא הסכים בשום שלב להיכנע, הוכרע לבסוף ע”י חיילים ברזילאים כשהוא נמלט מהם בשחייה.
- 4
ניקולאי ה-2 (1868-1918), רוסיה
האיש הלא נכון, בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, כך אפשר לסכם את כהונתו האומללה של הצאר הרוסי האחרון בשושלת בת 300 שנה. ניקולאי היה בנו של אלכסנדר ה-3, צאר נחוש וסמכותי, שלא הסכים לוותר על פירור מהאוטוקרטיה שבה אחז ללא עוררין. בניגוד לאביו, ניקולאי היה חלש אופי ולא החלטי, אך כמו אביו לא הסכים לשתף נציגות של העם בשלטון ועד מהפכת 1905 לא כונן פרלמנט. שלטונו היה רצוף כשלים: הוא גרר את רוסיה למלחמה אבודה וחסרת תועלת מול יפן, עמדותיו כלאומן דתי-אורתודוכסי שמרן לא אפשרו לו לשתף פעולה עם הפרלמנט (הדומא) ולקדם רפורמות והוא היה מנותק מהמצב הכלכלי הקשה שאפיין את חייהם של מרבית נתיניו. השפל הגיע כאשר הצטרף למלחמת העולם הראשונה, מלחמת יש-ברירה מיותרת, שעלתה לרוסיה במספר עצום של חיי אדם, הידרדרות כלכלית חסרת תקדים, איבוד שטחים ושתי מהפכות נוספות.
- 5
עבדול חמיד השני (1842-1918), טורקיה
שנות שלטונו באימפריה העות’מנית מסמנות את התפוררותה הסופית של אימפריה שבימי זוהרה חלשה על טריטוריות נרחבות בבלקן, בים התיכון, באסיה ובצפון אפריקה, אך במאה שנותיה האחרונות גססה לאיטה. חמיד, שהיה אוטוקרט דתי שמרן אך חסר ביטחון, עשה כל טעות אפשרית והכניס את ארצו לעימותים ומלחמות עם שכנותיה שנגסו בשטחיה ללא רחם. כך איבדה האימפריה העות’מנית בתקופתו את מרבית נכסיה הקרקעיים למעצמות ולמדינות צעירות שקמו בחסותן. אך האירוע המרכזי, שבעטיו ייזכר חמיד כשליט גרוע במיוחד הוא רצח העם הארמני. הארמנים, שהיו מיעוט גדול במזרח אנטוליה ותבעו עצמאות, נתקלו בכוח צבאי מיוחד שהקים הסולטן וזה טבח בהם בעזרת כנופיות מקומיות שביצעו פוגרומים. התקוממויות נוספות, שלטון מסורתי שלא הצליח להתמודד עם לחצים פנימיים וחיצוניים כאחד והצטרפות למלחמת העולם הראשונה שמו קץ לשלטונו של הסולטן.
ראית איך מדדים עושים את החיים פשוטים בפוליטיקה. בוא/י לראות איך מדדים עושים את החיים פשוטים גם בשוק ההון