מגלי עולם נועזים מהמאה ה-15
דווקא עכשיו, כשהתנועה שלנו בעולם מוגבלת והכפר הגלובלי, שלרגעים היה נדמה כי פרוש לפנינו בבחינת ״הושט היד וגע בו״, נמצא מחוץ להישג ידינו, נחמד להיזכר בהרפתקנים גדולים מהחיים שעשו את זה בענק, בתקופה שהאמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותם היו ספינה, מצפן, והמון תושייה ואומץ לב. בואו נכיר כמה מהם.
מאת: יעל אלטמן חדד
- 1
אנריקה הנווט
הנסיך הפורטוגלי שנולד בסוף המאה ה-14 לא השתתף במסעות הימיים אך תכנן אותם לפרטי פרטים, ולכן הפך לסמל עידן התגליות באירופה. בשל מיקומה של פורטוגל לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי, אנריקה בעל הלהט לחקור את העולם, מימן עשרות מסעות ספנות שתפקידם היה לחקור את חופיה המערביים של אפריקה ועל הדרך לפתח את המסחר והכלכלה של פורטוגל. שתי המטרות האלה הושגו במלואן. מתחילת המאה ה-15 ואילך, חצו ספניו של אנריקה את מפרץ גיברלטר, כבשו את העיר סאוטה בצפון אפריקה, גילו את האיים הקנריים, איי מדירה ואת האיים האזוריים ועברו את כף התקווה הטובה בדרום אפריקה שהיווה מחסום בנתיב הימי לכיוון הודו. מבחינה כלכלית, הזהב והעבדים פתחו אפשרויות סחר חדשות עבור פורטוגל והיוו את ראשית עידן סחר העבדים הטראנס אטלנטי.
- 2
ואסקו דה גאמה
למעשה היה זה הספן הראשון, פורטוגלי כמובן, שהגיע מאירופה להודו בדרך הים. הוא עשה זאת בסוף המאה ה-15, בהשראת מאות הספנים הפורטוגלים שלמדו כיצד לשוט לאורך חופי אפריקה. לאחר שהקיף את כף התקווה הטובה התחבר הצי של דה גאמה לאוקיינוס ההודי ובתום שנה לצאתו הגיע לדרום הודו. בסך הכל ערך דה גאמה שלושה מסעות ימיים להודו, הם הוגדרו למטרות מסחר אך אורגנו והתאפיינו באלימות, בשוד ובתקיפת אוניות סוחר אחרות שהצי שלו נתקל בהן. דה גאמה תקף ושדד אוניות סוחר ערביות רבות ונהג באנשיהן אכזריות רבה. בין הישגיו כנווט וספן, ובעיקר כשליח מטעם המלך הפורטוגלי, היו דריסת רגל פורטוגלית בעיר ההודית קליקוט וחתימת חוזה סחר עם השליט המקומי.
- 3
כריסטופר קולומבוס
בסוף המאה ה-15 גם המלך והמלכה הספרדים רצו נתח במסחר עם הממלכות במזרח והמעבר הימי הקצר דרך הודו קרץ גם להם. קולומבוס, ספן איטלקי מגנואה, שהיה יורד ים מגיל 14, קיבל מהם מימון למסלול חדש להודו הפונה מערבה, אך היה מבוסס על חישובים שגויים לחלוטין. כך קרה שקולומבוס, שערך ארבעה מסעות לאורך השנים, במקום להגיע להודו הגיע דווקא לאיים הקריביים, לקובה, לג׳מייקה וליבשת אמריקה הדרומית. אולם למרות כל העדויות, כמו גאוגרפיה שונה מהידוע, הימצאותם של ילידים שאינם מנהלים מסחר במוצרים כמו משי ותבלינים והיעדרה של תרבות מפוארת כמצופה, קולומבוס האמין עד יומו האחרון כי גילה נתיב ימי מקוצר להודו. למרות זאת, החשיבות של גילוי עולם חדש ובלתי מוכר לאירופים עד אז שמורה לעד לקולומבוס.
- 4
אמריגו וספוצ׳י
וספוצ׳י היה ספן איטלקי שחקר בסוף המאה ה-15 ובתחילת המאה ה-16 את החופים שקולומבוס ייחס להודו. אלא שבניגוד לקולומבוס, וספוצ׳י, ששט לאורכה הדרומי של יבשת אמריקה והבין כמה היא עצומה, לא יכול היה ליישב את גודלה עם הידוע על ממדיה של יבשת אסיה. במסעות נוספים שערך, לא התעלם מעדויות נוספות שמהן התעלם קולומבוס: הגאוגרפיה השונה כל כך מאסיה, קו החוף הארוך ובמיוחד הנהרות העצומים שמצביעים על קיומם של חבלי ארץ נרחבים, מראם והתנהגותם של תושבי היבשת, שבשום אופן לא התאים להודים שהיו מוכרים לאירופים, העדרה של תרבות ״מזרחית״ ואי קיומו של מסחר כלשהו. כל אלה תוארו במכתבים שאותם שלח וספוצ׳י לפטרוניו בפירנצה ובהם מסקנתו הנחרצת, שהסעירה את האירופים: נתגלה עולם חדש.
- 5
פרדיננד מגלן
בעוד יורדי ים אחרים בסוף המאה ה-15 ניסו למצוא את הדרך הימית הקצרה להודו, מגלן הפורטוגלי יצא בחסות מלך ספרד אל האוקיינוס השקט. מטרתו הייתה להגיע אל ״איי התבלינים״ (הכוונה לאינדונזיה) אך להימנע מלהקיף את כף התקווה הטובה. שלוש ספינותיו של מגלן הפליגו מספרד מערבה אל האוקיינוס האטלנטי במטרה להגיע אל האוקיינוס השקט. הם עשו זאת דרך מה שהיום ידוע כמצר מגלן שבארץ האש בדרום אמריקה, ושנה וחצי לאחר יציאתם למסע חצו את קו המשווה, בפברואר 1521. לרוע המזל מגלן עצמו נהרג בקרב ראווה בפיליפינים, וחלק מאנשיו השלימו את המסע ושבו לספרד כשהם משלימים למעשה את הקפת כדור הארץ. בין תגליות המסע היו המעבר בין האוקיינוסים (מצר מגלן), מיני בעלי חיים וצמחים שלא היו ידועים לאירופים והעובדה המופלאה שאפשר להקיף את העולם בשיט באוקיינוסים.
- 6
ג׳ובאני דה וארזאנו
יורד ים איטלקי זה כמעט נעלם מהתודעה, אך זה המקום להזכיר שהוא היה הראשון, שבשירות מלך צרפת גילה את אמריקה הצפונית. דה וארזאנו יצא ב-1524 לחפש מעבר לאוקיינוס השקט. הוא הפליג באוקיינוס האטלנטי לצפון מערב והגיע לחופי פלורידה ותר את חופיה המזרחיים, חופי דרום קרוליינה וצפון קרוליינה. כמו קולומבוס בשעתו, גם דה וארזאנו החמיץ כמה מציוני הדרך החשובים, כמו את נהר דלאוור ואת נהר הדסון, שחשב אותו לאגם מים מתוקים, ובלבל מעבר ימי (מצר) עם ים, טעות שנותרה על כנה במשך מאה שנה. הישגו הגדול היה גילויים של חופי צפון אמריקה והגעתו ראשון למקומות שהיום מוכרים לנו בשמות שניתנו להם על ידי אחרים: נהר הדסון, ניו ג׳רזי, מפרץ ניו יורק, סטטן איילנד, לונג איילנד ועוד.