נקודות המפנה בחיים המקצועיים שלי, מאת מעין קרת
מעין קרת היא יזמית, מרצה, פעילה חברתית למען דימוי גוף בריא, מייסדת “Changing Model” ודוגמנית על לשעבר. באייטם בלעדי לאתר מדדים מספרת מעין על 6 נקודות מפנה משמעותיות בחייה המקצועיים, החל מהילדות, דרך הדוגמנות ועד להרצאות החשובות שהיא מעבירה לנשים בנושא דימוי גוף חיובי. ההרצאה הקרובה של מעין תתקיים ב-6 לאוגוסט בכפר יונה. לפרטים נוספים לחצו כאן
- 1
המעבר לרמת השרון
גדלתי בראש פינה, ילדה חולנית עם נמשים, לבנה מידי ובעיקר “מכוערת”, תמיד הרגשתי שהבנים רוצים בנות אחרות, תמיד חלמתי על חיים אחרים וחשדתי שאצלי משהו “מקולקל”. ואז שינויים במשפחה הובילו למעבר לרמת השרון. העיר הגדולה היתה מיד סיפור אהבה, הססגוניות, השפע, הלגיטימיות (יחסית) להרבה סוגים של אנשים והתנהגויות. שם היחס אלי השתנה במאה ושמונים מעלות. פתאום מהילדה המנומשת שקוראים לה בשמות גנאי לפעמים הפכתי “להילדה הכי יפה”, לא עשיתי שום שינוי אבל גיליתי שיופי נתפס אחרת במקומות שונים. מרמת השרון הדרך לדוגמנות היתה קצרה (אוטובוס ישיר לתל אביב) אנשים פשוט ניגשו אלי יום יום והציעו לי לדגמן. כשהגעתי לבטי רוקאוי על המקום היא אמרה לי “בטח, את מתאימה”. משם הכל השתנה.
המעבר לרמת השרון - 2
המעבר ממילאנו לפריז
הההצלחה שלי במילנו היתה בין יום. כמו באגדות משובחות. הסוכנות הראשונה שלי שם היתה בעננים ומבחינתם הייתי היהלום של הסוכנות. אבל אני רציתי יותר ועוד. אמנם לא הייתי מחוברת אז ל”אופי הג’ינג’י” שלי אבל הקוצים ב… היו כבר אז. והבנתי איכשהו שפריז היא המקום הנכון עבורי. אמרתי להם במילנו שאחזור אבל למעשה חזרתי כבר רק לעבודות מדודות, שבועות האופנה שם ופגישות עם לקוחות. כי פריז היתה אהבה הדדית, שלי אליהם ושלהם אלי. אורח החיים, האופנה, האוכל, היופי ברחובות, התרבות, האמנות, הקצב, השפה ובעיקר הרגלי העבודה, למדתי ליצור הכי נכון ואמיתי שאפשר, בפריז אף אחד לא מסתכל על השעון אם 11 בלילה ואף אחד גם לא יענה לטלפון או ישב בצד. כולם מסורים לעבודה, המון ניסוי ותהיה ובעיקר תשוקה לעומק, לאסתטיקה מורכבת ועשירה ולעבודה מתוך הנאה. אני התאהבתי טוטלית (בפריז) ולמדתי שיעור ראשון במה אני טובה ומה מושך אותי בעבודה ובבני אדם.
המעבר ממילאנו לפריז - 3
ההחלטה לחזור לארץ
6 שנים בעולם הספיקו לי כדי להבין שלמרות האהבה (לצד השנאה) למקצוע ובעיקר לצילומים, הלב שלי במקום אחר. כולם אמרו לי “לא עוזבים דבר כזה”, “את תתחרטי”, “את לא יודעת מה זה העולם האמיתי”… נכון, היתה אמת גדולה במה שאמרו, אבל אני לא יכולתי יותר ורציתי משהו אחר שעוד לא לגמרי ידעתי מה הוא חוץ מכמיהה עזה לילדים משלי.
Eitan Tal - 4
הוצאה של ספר
בגיל 26 הוצאתי את הספר “הנשים היפות” אחרי תאונת דרכים לא פשוטה שעברתי שריתקה אותי למשך חודשים למיטה אבל בעיקר הכריחה אותי לחשוב מה הדבר הזה שאני רוצה לעשות. לאט לאט במשך 3 שנים אספתי מונולוגים ובניתי ספר שמאגד סיפורים לא קלים של נשים שהגוף שלהן הוא כלי העבודה שלהן. הספר בהוצאת “ידיעות אחרונות” אמנם לא נהיה רב מכר אבל כינה אותי תחת הטייטל “פורצת דרך” כי דיברתי על תופעה חברתית שלא היתה מדוברת עד אז. מאז לא הפסקתי לדבר אגב.
עטיפת הספר הנשים היפות -ג'יס - 5
ההבנה שמה שאני עושה הוא כבר הדבר הנכון
לפני בערך 6 שנים עדיין חיפשתי את עצמי אחרי המון פרוייקטים שיזמתי בהצלחה והרצאתי המון שנים. יום אחד התחלק האסימון והבנתי שהכל מתחת לאף שלי, שההרצאות האלו והספר שכתבתי וכל הספרים והמחקרים שאני קוראת במשך שנים מתוך עניין בלתי פוסק זה התחום שלי- הוא פשוט עוד לא קיים בצורה מסודרת, קוראים לו “דימוי גוף חיובי”. משם הקמתי שני עסקים חברתיים, למדתי הנחיית קבוצות ומאז העברתי אינספור סדנאות והרצאות, בניתי תוכן למוסדות שונים בתחום, העברתי סדנה ראשונה מסוגה לאנשי מקצוע באוניברסיטת תל אביב, הקמתי את “הפורום המקצועי לדימוי גוף חיובי”, הרצאתי בלונדון, בארה”ב, לקהלים גדולים, אינטימיים, מקצועיים כאלו ואחרים וכתבתי להמון עיתונים מובילים ומגזינים בתחום.
ההבנה שמה שאני עושה הוא כבר הדבר הנכון - 6
השלמה עם האמביציה שלי
היו גם כמה שנים יותר שקטות בהן ניסיתי להוריד הילוך, היה לי קשה להבין שאין לזה סוף ושזה בדמי, היה לי קשה להבין שאפשר להיות גם רכה, גם אסרטיבית, גם חזקה וגם חלשה. ניסיתי לחלק, להפריד, עד שהשלמתי עם האש הזאת ועם כל הפנים הרבות שלי. היום אני עושה את מה שאני אוהבת.
השלמה עם האמביציה שלי