תוארי אצולה נחשקים לשעבר
בעבר הלא כל כך רחוק לשאת בתואר אצולה היה כל מה שהבדיל בין חיים של עבודה מפרכת ומעמד משפטי נחות עד לא קיים, לבין חיי נוחות שהבדילו את האצילים משאר האנשים מבחינה חברתית, כלכלית, פוליטית ומשפטית. תואר אצולה נקשר בדרך כלל עם בעלות על קרקע והועבר ברוב החברות האירופיות בירושה, אם כי היו מקומות בהם הוענק על ידי השליט בתמורה לשירות עבורו, וכמו במערכות מורכבות אחרות, היה כפוף להיררכיה ברורה בחשיבות ובזכויות היתר שהקנה למחזיק בו.
מאת: יעל אלטמן חדד
- 1
נסיך, דופן (צרפת), קניאז (רוסיה), ארכידוכס (אוסטרו-הונגריה)
תואר אצולה זה ניצב בראש המדרג ויוחס בדרך כלל ליורש העצר או בנו / בתו של המלך ובמקרים רבים הייתה כמובן חפיפה בין שניהם. התואר היה נפוץ בכל יבשת אירופה עד המאה האחרונה, ובניגוד לתוארי אצולה נמוכים ממנו במעלה, לא ציין בהכרח בעלות על קרקעות אלא רק את ייחוסו הגבוה בסולם המעמדי והחברתי של המחזיק בו. היו כמובן נסיכים שהחזיקו בטריטוריות נרחבות שהתגבשו למדינות קטנות ונקראו נסיכויות (כגון נסיכות מונקו שקיימת עד היום). כאשר המונרך בחר להעניק תואר זה למי ממקורביו, הדבר העיד על הצטיינות יתרה בשירות למענו ועל יוקרתו הרבה של הנסיך החדש בעיני המונרך.
נסיך, דופן (צרפת), קניאז (רוסיה), ארכידוכס (אוסטרו-הונגריה) - 2
דוכס
זהו אחד מהתארים החשובים ביותר שהיו נהוגים באירופה הפיאודלית של ימי הביניים. הוא שני רק לנסיך, הועבר בירושה (גם לנשים), וניתן בדרך כלל לבני ובנות המלך. מפאת מעמדו הרם של התואר, הדוכסים היו כפופים רק למשפחת המלוכה. בנוסף, התואר העיד על בעלות על נחלה קרקעית משמעותית שהעניקה לדוכס את עושרו. כך, נוצרו דוכסויות: מיני-מדינות ששטחיהן היו שייכים לדוכס או לדוכסית. מרביתן היו ריבוניות ורק חלקן כפוף למונרך זה או אחר. כל עוד הדוכס האב היה בחיים, בניו היו זכאים לשאת את התואר “מרקיז” ולאחר מותו הפכו לדוכסים בעצמם. היום התואר הוא בעיקר סמלי והדוכסות האחרונה העצמאית שנותרה היא לוקסמבורג.
Duke - 3
לורד (לגברים), ליידי (לנשים)
תואר זה, שהיה נפוץ בבריטניה, מאגד בתוכו מספר תארי אצולה הנמוכים בהיררכיה מדוכס (כמו מרקיז, רוזן, ויקונט ועוד). בעבר לורדים היו חברים בבית הלורדים, הלא הוא הבית העליון בפרלמנט הבריטי, שיחד עם בית הנבחרים מהווים את הרשות המחוקקת בבריטניה. כמו כן, התואר הועבר בירושה והסמכויות המשפטיות הצטרפו אליו באופן טבעי. אולם החקיקה של המאה האחרונה הסירה בהדרגה את הממד האנטי דמוקרטי של הקניית זכות מורשת לשבת בבית הלורדים וכיום הדרישות לכהונה הן אזרחיות.
Lord - 4
רוזן, ארל (אנגליה), גראף (גרמניה, רוסיה)
תואר האצולה הזה, שהיה בינוני בסולם החשיבות של תארי האצולה, היה נפוץ בכל אירופה הפאודלית של ימי הביניים והנושא אותו התהדר בקרבה מיוחדת למלך, כגון בן לוויה, יועץ או איש סוד. מרגע שהאיש צורף לשורות האצולה כרוזן, הרוזנות הועברה בירושה ובדרך כלל העידה על חלקת הקרקע שהייתה שייכת לרוזן ועל הסמכויות השיפוטיות שיש לו בטריטוריות שלו, בכל תחום. יחד עם זאת, לעתים התואר הוענק למאן דהו ע”י המלך כאות הוקרה על שירות כלשהו ולא צורפה אליו נחלה קרקעית.
Count - 5
ויקונט
תואר זה היה נפוץ באנגליה ובצרפת וניתן בדרך כלל לאדם שניהל עבור הרוזן את נחלתו. היות שכך, בתחילה התואר לא עבר בירושה אלא ניתן לאדם אשר מילא את התפקיד האדמיניסטרטיבי ומן הסתם לא ציין ייחוס משפחתי נעלה. אך עם חלוף הזמן, ויקונטים בעלי נחלה משלהם נהגו לאמץ את התואר ולהעבירו לילדיהם, כך שהתואר הפך בהדרגה לבעל ערך ויוקרה. עם זאת, בשרשרת המדרג של האצולה לא היה תואר הויקונט בעל חשיבות רבה והוא מדורג אחרי הרוזן ולפני הברון.
Viscount - 6
אביר
אבירים מתקשרים אצלנו לימי הביניים ולא בכדי. המלך, שהיה זקוק ללוחמים, נהג להעניק תארי אצולה למשרתיו הנאמנים אשר יצרו קבוצה חברתית משלהם, האבירות. המיוחד בתואר אצולה נמוך זה הוא כבוד אך ללא התשורה הקרקעית שבדרך כלל נוספה לתארים הגבוהים ממנו במדרג. גם בניהם הצעירים של אצילים, שלא קיבלו בירושה נחלה קרקעית, הצטרפו למעמד האבירות. בהמשך, אבירים כלוחמים הרכובים על סוס ומשמשים כמשרתיו של המלך הפכו לסמל לערכים של כבוד ונאמנות. במקומות מסוימים באירופה יכלו האבירים להעביר את תואר האצולה שלהם גם לבניהם.
ראית איך מדדים עושים את החיים פשוטים בחברה. בוא/י לראות איך מדדים עושים את החיים פשוטים גם בשוק ההון
Knight